<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן פ"ד</h1>
<h2>דף פב מב</h2>
כתב גאון קז"ל, מנודה סתם שלא אסרו בפי' לדבר עמו מותר לדבר עמו מדקאמרי' [מו"ק ט"ז ע"א] דאכיל ושתי וקאי בד' אמות דילי דכתי' יושביה ולא אסר לדבר עמו. ומדאיבעיא לן [שם ט"ו ע"א] מנודה מה הוא בשאילת שלום מכלל דדבור פשיטא לן דמותר. ועוד אמ' [שם] מנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו. וממעשה דר' אליעזר [סנהדרין ס"ח ע"א] שנכנסו לבקרו וישבו לפניו ברחוק ד' אמות והיו שואלין הלכות ובמסכת מידות [ל"ד ע"ב] מה לך מקיף לשמאל שאני מנודה המקום יתן בלבך ותשמע לדברי חביריך ויקרבוך. מנודה מה [הוא] בעטיפת הראש [מו"ק ט"ו ע"א], רב האיי ז"ל מחייבו בעטיפת הראש משום דדברי אביי דחייתא בעלמא נינהו. והגאון קז"ל כת' דכל תיקו דאיתמר בהאי עניינא לקולא ואיפשר דהוי טעמיה דאע"ג דתיקו דאיסורא לחומרא הכא ספיקא דרבנן היא ולקולא. אי נמי משום דדמי לאבל דאמיר ביה [שם י"ח ע"א] הלכה כדברי המיקל באבל.
